פינת הנצחה >

עדי מרגלית ז"ל

יומן מלחמה

פינת הנצחה

למענכם

למען הקהילה

פעילות עסקית

סיפורים אישיים

יומן מלחמה

דורית רחל קופר מרגלית נפרדת מבתה האהובה

עדי שלנו, נפש רוקדת וחיוך ענק, רקדה את יומה האחרון. טרפה את החיים באנרגיות אינסופיות, אנרגיות של עשייה, יצירתיות ונתינה. לכל מקום אליו הגיעה הפיצה שמחה וצחוק וסחפה רבים אחריה. כך אנו מבקשים לזכור אותה ולהמשיך את דרכה. עדי תמיד ידעה להשיג מבוקשה בחן ובחוכמה. דעתנית ורודפת צדק היו ממורשתה עוד מימי ילדותה ולעיתים אף הכניסו אותה לצרות.

כשאני חושבת על עדי אני מתנחמת בכך שחייה הקצרים היו מלאים. יכולים להעיד על כך מעגלי החברות הרבים שהיו לעדי. חברים שאספה לחייה מכל מקום שבו הייתה אפילו לרגע. בית ספר, עבודה, צבא, מושב ועוד. לכל אחת ואחד מהן/ם הייתה החברה הכי טובה.  תמיד עסוקה, מבלה וכמעט ולא בזבזה את זמנה לשווא. הספיקה להיות ולחוות את חווית הטיול הגדול לדרום אמריקה, חזרה אחרי מספר חודשים וזמן לא רב אחר כך כבר החליטה ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים, מקצוע שכל כך התאים לה וכבר ניבאו לה הצלחה גדולה. כך עיצבה את חייה כפי שעיצבה תפאורה לכל חלל שהיה משמעותי עבורה בדרך. 

בחייה הקצרים זכתה עדי להיות אהובה ונאהבת ע"י בני זוג מדהימים, כל אחד יחיד ומיוחד בתקופתו.

עדי נולדה בתל אביב במרץ 1999, בת לאמא דורית ואבא זהר, אחות תאומה לאחיה עמית ולאחותה הבכורה בר. גדלה בחניאל מגיל חצי שנה. למדה בבית יצחק וברופין והתגייסה לצבא בתפקיד של מפעילת האמר קרבי, תפקיד שאהבה ונהנתה בו מאוד. המשיכה לשרת במילואים מספר פעמים. בשנה האחרונה גרה אצל סבתה בתל אביב ולמדה אדריכלות ועיצוב פנים בבית הספר להנדסאים באזור. 

בערב שמחת תורה האחרון אחרי ארוחת החג המשפחתית יצאה עדי למסיבה באזור קיבוץ רעים, נפרדה מהמשפחה, התחבקנו ונתתי את ברכת הדרך כרגיל. כחיית מסיבות הייתה מבלה בהן המון, לכן הייתי רגועה. למסיבה ברעים יצאה על מנת לעבוד ואחר כך להמשיך ולרקוד עם חברותיה שהגיעו גם הן מאוחר יותר, עדי למרבה הצער לא חזרה מן המסיבה, שכל כך התכוננה אליה.  יהי זכרה מבורך.


למרות הקושי והעצב שמכה בנו לעיתים במשך היום, החליטה משפחתנו לבחור בחיים, אין לנו ספק שכך עדי הייתה רוצה שנעשה שנחגוג ונשמח כאילו אין מחר.


 

עדי מרגלית קופר ז"ל

נותני שירות לאיזור האישי