07.10 יום שבת, השעה 6:30 בבוקר. התעוררתי מרעש מחריש אוזניים, הדומה לקריאת שעון מעורר בצורה שלא פסקה. ברגע הראשון, חשבתי שלא נדרש לקשר את זה למשהו מיוחד – אני נמצא בחופשת עסקים באתונה.
אחזתי בטלפון הנייד שלי והבנתי כי זו התראת צבע אדום. בתקווה שמדובר בטעות או שגיאה, חשבתי בתמימותי שעוד חמאסניק ירה ללא אישור, שגם זה בטח ירי בודד ובקרוב הכל יחזור לשגרה. תוך כדי יצאתי לריצת בוקר ברחובות אתונה, ריצה אחרונה שבה הרגשתי שלווה, כי כל כך הרבה קרה והשתנה מאז אותו בוקר.
תוך זמן קצר התחלתי לקבל שיחות טלפון מצמררות מישראל "איפה אתה? זה שואה מה שקורה כאן".
אני לא מצליח להבין על מה מדברים. אני באתונה ללא מכשיר צבאי אדום שיאפשר לי לדבר בחופשיות. עברתי לרשת הטלגרם כדי להבין את גודל האירוע ונחשפתי לכל הזוועות הנוראיות, שלא חלמתי בחלומות השחורים ביותר שזה יכול להתרחש אצלנו בארץ ישראל. הארץ שלנו, בבית שלנו.
קיבלתי עדכון שסגרו לי טיסה לשעה 17:00. אני חוזר ארצה במיידי לנהל את המערכה (כמוכנות לגזרה הבאה).
מקבל שיחות טלפון של חברים ואנשים שהיו בגזרה שלי, כשהייתי קצין רפואה של חטיבה צפונית בעזה, בבקשה לעזרה. הייתי חסר אונים והרגשתי שידיי כבולות, אני נמצא בחו"ל ללא יכולת לעזור להם.
תוך כדי שאני צופה בסרטונים המזוויעים שמופצים בטלגרם, נופל לי האסימון, כמו אבן כבדה על הלב שהאזרחים שלנו לבד. ללא צבא וללא הגנה.
אקצר את שלב זה מטעמי צנזורה וארחיב בסיפור נוסף.
אחי, בשר מבשרי, היה במסיבה בנובה. זה כבר סרט אחר, הוא ניצל בנס גדול. רועי אחי עזב את המסיבה בשעה 06:00 בבוקר ונסע לכיוון ת"א. בסביבות השעה 06:30 היה באזור נתיבות ושמע ירי, הוא לא עצר והמשיך לנסוע עם חברתו לתל אביב. למזלו הגיע לתל אביב בשעה 08:00 וניצל מחטיפה או רצח.
בשעות הצהריים קיבלתי עדכון שוטף אודות המתרחש, מתחילים להבין את גודל ועוצמת האירוע. התחלתי לארגן גיוס מילואים של שאר היחידות, וכל זאת מאתונה.
בשדה התעופה בזמן המתנה לעלייה למטוס קיבלתי שיחה ממשרד הביטחון אשר בוחן שירות של Femi לטובת נפגעי צה"ל ואזרחים מעוטף עזה. אני כמובן נעתר לבקשתם ומעדכן את הגורמים בארץ ומקבל את אישורם לפרויקט חשוב זה.
כל הטיסה מלווה בעדכונים שוטפים וכאב רב על אי היכולת לעזור לעשרות/ מאות אנשים שהיו במצוקה ובטבח בלתי פוסק.
בתפקידי הצבאי אני אחראי במקביל על שתי גזרות לחימה – בצפון ודרום הארץ.
התחלתי לארגן כוחות והכנתי אותם לירידה דרומה במוכנות שיא (כלל הניתן). גויסו כוחות רבים אשר הוו את המענה המהיר ביותר להפתעה שנחתה עלינו בשבת השחורה.
הכנת הכוחות אל הלא מודע הייתה מאתגרת. הדבר שעזר מאוד זה רוח הקרב ואחדות המשימה שהייתה לכל החיילים בכל הדרגות.
בסופו של יום אתה יושב ומהרהר על האירועים שהתרחשו ב-07.10. אנחנו למדים בכל יום עד כמה הציבור והעורף שלנו חזק ואיתן מאין כמותו (כמו משפחתי, שנתנו לי את האפשרות לצאת למילואים בשקט, ללא דאגות לבית).
קיבלתי החלטה שאני לא הולך להלוויות של חברים. שנכון להיום כבר עשרה מהם נפלו בקרב על הבית. גיבורי ישראל בתפקידים בכירים מאוד. יצרתי קשר עם נשות החברים לשיחה ותמיכה, אבל איך לנחם? אין לי מילים.
מספרי הפצועים וההרוגים ממשיכים לעלות בקצב שקשה לעכל. הם לא רק נפגעו בגוף, אלא גם נפש.
כמי שטיפל בעשרות פצועים בצה"ל בתפקידים שונים, הייתי חייב לעשות מעשה ולדרבן את המפקדים לסייע גם למשפחות כי הם לבד.
הקלפים מסתדרים יפה. הצלחנו לקחת את השירות של Femi ולשדרג אותו לטובתם, ובכך יצרנו סביבה תומכת שנותנת להם מענה.
