נשים רבות חוות את גיל המעבר כמעט ללא מענה רפואי מותאם – כעת מתחיל סוף סוף השינוי.
זה לא קורה ביום אחד. לאט לאט, אחרי עוד לילה נטול שינה, גל חום שמופיע באמצע היום, כאבי ראש שמגיעים והולכים וכל זה בזמן שאת לא חולה. נכון, את מתפקדת בבית ובעבודה, כביכול "כרגיל" אבל הגוף ממשיך לשלוח לך סימנים שמשהו קורה אצלך בגוף. הקרב הפנימי הזה מוביל נשים רבות "להדחיק" את הבעיה, להתעלם מהתסמינים ולנסות לשדר כוח מול העולם מבלי לחפש מידע או פתרונות. יתרה מכך – אפילו הרופאים(!) נוטים לפטור את הנשים עם צמד מילות הקסם "גיל המעבר", שתי מילים שאמורות להשתיק אותך, המטופלת ולשלוח אותך להתמודד עם התסמינים האלה לבדך.
ראשית, חשוב להבין שכ – 80% מהנשים בגילאי 45 ומעלה חוות את התסמינים הללו של גיל המעבר. כלומר, את לא לבד, אבל עם זאת רק מיעוט מתוך הנשים מקבל אבחון מדויק ובזמן שעוד ניתן לטפל בסימפטומים של גיל המעבר ולהקל עלייך משמעותית במחיר התקופה הזו.
המחיר הוא לא רק אישי, אלא גם לאומי. בישראל, יותר מ־60% מהנשים דיווחו שהתסמינים פוגעים ישירות ביכולתן לעבוד. נשים באמצע הקריירה, לעיתים בשיא חייהן המקצועיים והמשפחתיים, מוצאות עצמן מתמודדות לבד. המשק מאבד ניסיון וידע ניהולי לטובת ימי מחלה ומנוחה כפויים, הארגונים מאבדים יציבות, והמערכת הרפואית מוצפת בעוד ועוד בדיקות חוזרות. זוהי פגיעה ישירה, ממשית ומיותרת בפריון של המשק כולו.
גיל המעבר – ואקום רפואי מתמשך
למרבה האירוניה, תחום בריאות האישה מוצף לטובה בטיפולים ומודעות בשנים האחרונות, ניתן לומר שחלק מהמודעות הזו היא חלק מהמאבק הפמיניסטי וגם מההבנה של עולם הרפואה שנשים הם קהל שצריך להתייחס אליו אחרת גם באופן פיזי, שכן במשך עשרות שנים היה נהוג לבדוק תרופות למשל רק על גברים.
בתחומי בריאות האישה שכוללות בדיקות פאפ למשל, בדיקות שד, מרפאות פריון ועוד – ניתן למצוא לשמחתנו היום מגוון רחב של מענים איכותיים שרק הולכים ומתקדמים עם השנים.
אבל משהו קורה מגיל 45 ומעלה. פתאום נפתח ואקום ולמרות שגיל המעבר נמשך לעיתים כשליש מחיי האישה, לא קיימת בנושא הזה תשתית רפואית רחבה. רק 10% מהנשים בישראל פונות לייעוץ רפואי בנושא ומתוכן רק 9% מקבלות טיפול תרופתי (מתוך ה 10% שפנו). יש לציין שזו גם בעיה מאד "ישראלית" שכן בין 20-40% מהנשים במדינות המערב הולכות להיבדק בשל סימפטומים של גיל המעבר.
אז למה זה קורה?
כפי שציינתי, יש שינוי לטובה בשנים האחרונות בתחום בריאות האישה, אבל זה תהליך ובראייה היסטורית אנחנו עדיין בתחילתו. לאחר שהרפואה המודרנית נבנתה לאורך עשורים על ברירת מחדל גברית ונשים נחשבו "חריגה מהסטנדרט". בתחום התרופות אנחנו כבר רואים היום שיפור ניכר, אבל תופעות הלוואי מורגשות לעיתים עד היום. במגוון תחומים כמו בריאות הנפש למשל, נשים לעיתים מקבלות אבחנות מעורפלות כמו "עייפות" ו"רגישות יתר" בעוד שגברים עם תסמינים דומים יקבלו טיפול תרופתי.
אבל אני רוצה לסיים בנימה אופטימית ולהחזיר את הכדור אליכן, הנשים. מערכת הבריאות עושה ועורכת שינויים כל הזמן כדי להתאים את עצמה גם לנשים, אבל גם אתן צריכות לדעת שיש לכן כתובת. יש לכן קול ויש מי שיקשיב לו בצד השני.
אל תחששו שתקבלו אבחנה "מעורפלת" או לא נכונה וגם אם אתן מקבלות כזו – בקשו חוות דעת שנייה. תילחמו על מה שאתן מרגישות ואל תסבלו לבד. בימים אלו מוקמים שירותים חדשים לטובת נשים בגיל המעבר, המודעות לשירותי בריאות הנפש בישראל עלתה משמעותית מאז המלחמה והמודעת למחלות וסרטנים נשיים עולה כל הזמן.
מאת: אטל מולכו, מנכ"לית פמי
