מהרגע הראשון כבר גויסתי למילואים, השארתי בבית את אשתי וחמותי, שני ילדים שמפחדים מהאזעקות וילדה אחת עם צרכים מיוחדים שנכנסה לחרדות, אבל עוברים את זה.
זה תפס את כולנו בהפתעה מוחלטת. בדרך כלל יש הכנה נפשית שחיסלו בכיר ויש צפי לטילים. אך הפעם הפתיעו אותנו, אף אחד לא הבין מאיפה זה הגיע. כולנו הבנו מהר מאוד שהמצב חמור יותר משחשבנו, עם חדירת מחבלים למסיבה עם מאות אזרחים, חדירה ליישובים בעוטף וירי רקטות מסיבי, יצרו מציאות חדשה שדרשה מאיתנו להיתכנס לסיטואציה מאוד מורכבת.
ליוותה אותי תחושת פחד גדולה. אני אדם אופטימי ביום יום, אך היה לי חשש אמיתי שמשהו יקרה למשפחתי ולאזרחים במדינה.
הפחד ששטף את נפשי באותו היום היה חזק וכבד. הבנתי בבירור שאנחנו נמצאים בסכנה אמיתית. זו הייתה תחושה ששינתה לחלוטין את רוחי, והפכה כל דבר לבלתי חשוב.
מאז פרוץ המלחמה והאירועים הקשים שפקדו אותנו, הערכתי את החשיבות בחזרה הביתה למשפחתי כל פעם מחדש, וכן את היכולת שלי לתרום למדינה ולהגן על האזרחים.
אני מאחל לכולם שיהיו חזקים, תמשיכו לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר!
אני מודה ומוקיר תודה על כך ש-Femi שואלת, דואגת ועוזרת לכל מי שצריך.
